האם מקור החרדה החברתית הוא בטבע האדם?התופעה הנקראת חרדה חברתית (Social Phobia) מוכרת לעוסקים בטיפול פסיכולוגי ובטיפול בחרדה מעבודתם היום יומית.
מתברר שחלק ניכר מהמטופלים מגיבים ברתיעה, חשש והתנגדות מחברה באופן שנראה תמוה. עד כמה למילה מסוימת יש משמעות כה חזקה ולעיתים שלילית, בשעה שבחיינו יש מקום רחב ומשמעותי לקבוצות שונות ומגוונות – מגן הילדים ועד לצפייה בטלוויזיה בקבוצתנו האהובה? במקביל, לעיתים קרובות הורים המתלוננים שילדם סובל "מבעיה חברתית", "פחד מילדים" ואף "חרדה חברתית" וגם יותר ויותר בני נוער ומבוגרים התלוננו על בעיות מסוג זה בפנייתם לטיפול פסיכולוגי.

איך באה לידי ביטוי החרדה החברתית

במהלך השנים האחרונות נראה כי נפתח חלון צר שהלך והתרחב לתחום רגשי והתנהגותי שאפיוניו העיקריים הם: החשש/הפחד להיפגע ע"י אנשים, להיות מושפל או מובך, הרצון/הדחף להימנע/לברוח ממצבים שיכולים להוביל לחוויה הנ"ל, "תופעות לוואי" של בדידות , הימנעות, ביישנות עד כדי פחד "להישאר מאחור", לאבד הזדמנות ולהיות "אאוט-סיידר" שאיננו שייך לכלל החברה.
האם אכן בני אדם מסוכנים זה לזה וחלק הולך וגדל באוכלוסייה "מזהיר" אותנו מפני הפגיעות האורבת לנו בכל מקום, בכל מסגרת ואולי בכל קבוצה אנושית? הרי כל אחד מאתנו יכול לדווח על התנסות שבה חש פגיע, מאוים או התנסות שבה נפגע פיזית או רגשית על-ידי אחרים.

האם באמת "אדם לאדם זאב"

החוויה הכה מוכרת ונפוצה, הפחד מבני אדם אחרים ומפגיעתם, נמצאים כנראה אצל כולנו באיזשהו רצף. יש כאלה שיודעים שאכן "אדם לאדם זאב" אבל זה לא משפיע עליהם ויש כאלה אשר מרגישים זאת לעיתים קרובות, לעיתים קרובות מידי, ויש אשר מרגישים את חייהם הולכים ומצטמצמים עקב החרדה הזאת. כאשר פסיכולוג מאבחן אדם כסובל מחרדה חברתית יהיה מדובר באדם שלעיתים קרובות ירגיש רע, מוגבל, בודד ועצוב. במקרים מסוימים אף יחוש בסימפטומים גופניים, מעצם ההליכה לקראת מפגש חברתי, מעצם האפשרות שמשהו יקרה… לעיתים גם החרדה החברתית תגשים את עצמה והמפגש החברתי אכן יהיה מביך ולא נוח מבחינה רגשית. האדם שאובחן כך, פונה לטיפול בחרדה כיוון שהבעיה גדלה לממדים המפריעים לו לתפקד, פוגעים באיכות חייו וגורמים לו להרגיש סבל ומצוקה.