ישנם לא מעט פסיכולוגים שהטביעו את חותמם על פיתוח תורת נפש האדם, בין הבולטים בהם פרויד, ניטשה, פבלוב וביניהם ניתן למנות גם את שמו של קארל רוג’רס.
רוג’רס הוא מאבות ומסמלי הזרם ההומניסטי, האסכולה השלישית והייחודית בפסיכולוגיה, לצידן של שתי האסכולות הוותיקות יותר הביהביוריזם והפסיכואנליזה שזוהו עם גדולי הפסיכולוגים באותם הימים.
הגישה ההומניסטית, שביסודה להבדיל משתי האסכולות האחרות, נתפס האדם כ”טוב”, וכמי שאחראי לפעולותיו ולעצמו, הינה גישה ערכית. לפי הטיפול הפסיכולוגי של קארל רוג’רס יש להוות משענת ואוזן קשבת למטופל, שיביע הזדהות עם המטופל וכאן בולטים למעשה ההבדלים בין רוג’רס האופטימיסט לקודמיו בגישתם לאדם.
היסודות של הפסיכולוגיה המודרנית
רוג’רס פעל בעת המשמעותית ביותר למיסוד הפסיכולוגיה המודרנית, כמי שהחל את חייו בראשית המאה ה20 והגיע לשיא פועלו בשנות ה60 וה70 של המאה.
הטיפול הפסיכולוגי של קארל רוג’רס כזה המושתת על הפסיכולוגיה ההומניסטית דגל בראייה ממוקדת את האדם, התבוננות סובייקטיבית על כל אדם.
בבסיס הטיפול הפסיכולוגי של קארל רוג’רס עומדת התפיסה כי הגורם המרכזי המניע את האדם, הוא ההגשמה העצמית או המימוש העצמי והניסיון להתאים בין המצוי לרצוי.
רוג’רס אכן השתייך בתפיסתו הכוללת לפסיכולוגים נוספים מגישת פסיכולוגים הומניסטיים, אך בשונה לשותפיו טען רוג’רס כי השאיפה למימוש עצמי משותפת לכל היצורים החיים וכי רבים מהם מגיעים אכן לידי מימוש.
האבחון פסיכולוגי של קארל רוג’רס
לפי רוג’רס קיים דיאלוג מתמיד בין תפיסת האדם את עצמו לבין האופן שבו הוא מעוניין להיתפס, או האידאל העצמי שלו. יסודות אלה הם שלבים בסיסיים בדרך להגעה למימוש העצמי.
אבחון פסיכולוגי של קארל רוג’רס היווה גישה מחודשת לחינוך, להערכה עצמית, להערכת אנשים, פיתוח אנשים ומהווה גם כיום כלי במדידה והערכת בני אדם לפי ערכים איכותיים.
הגשמה עצמית, אפשרית ללא התניות חיצוניות, לחצים סביבתיים וקביעות נורמות קשיחות. לפי גישה זו על האדם לקבל הערכה ותמיכה בכל העת על מנת שיוכל להגיע בסופו של דבר למימוש עצמי, על פי האידיאליים שלו עצמו ולא לפי רוח השיפוט החברתית. את התמיכה אמורה לספק הסביבה, החל מההורים בגיל הצעיר ועד למערכת היחסים עם העולם שמסביבו.
